ישנם מספר ניבים וביטויים שמקורם אינו ידוע ויש שמזדחלים אל השפה שלנו (משחק מלים בכוונה …'אוי'). למעשה, אפשר לחפש באינטרנט רשימה של ביטויים וניבים שמשתמשים בזוחלים, יונקים, חזירים דגים ועוד. כבלשן חובב, אני מוצא את הנושא הזה די מרתק ואף נהנה לשחק בניבים אלו.
לדוגמא, זה די מגניב לי כי האגודה הרפואית האמריקאית שם את 'נחש הנחושת' כאייקון שלו – ולזה אפילו יודעים את המקור של 'הנחש הנחושת המרפא' מהתורה.
בפרשתנו, פרשת חקת, שוב, בני ישראל במדבר ומתלוננים, הפעם על המן שקבלו.1 כדי להינצל מעונש בעקבות תלונותם, הם היו אמורים להביט בעמוד שעליו נחש יהיה שרוע. מי שמסתכל על הנחש, יינצל ומי שלא יסתכל, ימות. על פניו, זה נשמע כמו עבודת אלילים. האם העמוד הזה מסוגל לרפא? או הנחש? חז"ל משיבים כי בפועל הנחש והמטה אכן היו חסרי אונים לרפא. אבל בגלל שהנחש והעמוד היו כל כך יוצאי דופן כדבר מרכזי, והיו פיזית גבוהים יותר מהעם, והאנשים היו חייבים להסתכל עליהם, העיניים של האומה נישאו השמימה ויכלו אז בקלות רבה יותר להתחבר לבורא. זה למעשה מה שהציל אותם – ולא מעשה של התבוננות בנחש על העמוד. הצליחו להיות מפוקסים מחדש כמו מכת חשמל ולהתעורר בחזרה למציאות.
כאשר אנו נתקלים בקשיים בלתי נמנעים בחיים, כיצד אנו מגיבים?2 האם אנו מחפשים תשובות? האם אנו חווים את הסבל? האם אנו שואלים 'למה זה קרה לי' או שמא אנחנו שואלים שאלה יותר מכוונת-צמיחה, 'בשביל מה זה קרה לי'? הקושי מאתגר אותנו. זה אפילו אולי מוציא אותנו משיווי משקל שלנו. אבל אנו מנסים להתחבר מחדש. אנחנו מנסים למצוא את המרכז שלנו, את המשמעות שלנו. ושואלים, 'מה החיים שואלים אותנו?'
אם נמצא תשובה, זה נהדר! אנחנו יכולים להרגיש שוב שאנחנו בדרך לחיים מלאים יותר.
אם לא נמצא את התשובה לשאלה הזו, אנחנו עדיין יכולים לגייס את כוח ההתרסה של הרוח האנושית לדחוף אותנו קדימה ולהמשיך להילחם. כפי שג'רי לונג אמר לאחר שסבל מתאונה שממנה יצא משותק מהצוואר ומטה, "שברתי את הצוואר, הצוואר לא שבר אותי."3 ייתכן שלא היתה לו תשובה, אבל הוא שינה את הגישה שלו לקושי שלו ובנה לעצמו חיים.
לפעמים, אנו מוצאים את הכוח\משמעות מבפנים. לפעמים אנחנו צריכים חבר כדי לעזור לנו להראות לנו את הדרך. ולפעמים אנחנו צריכים זרימת מים קרים על הפנים או נחש נחושת כדי לעזור לנו לכוון את עצמנו מחדש. יש דרכים רבים למצוא שוב את הדרך. אנחנו לא מוותרים.
הערות
- במדבר כא:ו-ט
- לא נדבר כאן על סבל שניתן לחמוק ממנו. אם אכן ניתן, אז שיחמוק ממנו. אין נקודות זכות לסבול בכדי לסבול. זהה, לפי ד"ר ויקטור פראנקל נחשב מזוכיזם.
- הסיפור של ג'רי לונג מופיע בספרי ד"ר פראנקל. יש גם קישור לראיון שהוא עשה יחד עם פראנקל – https://www.youtube.com/watch?v=Xx_s88bcJ_0